<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"כ ח"ג</h1>
<h2>דף כח:</h2>
כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל כגון פרה וחמור ושאינו עושה ואוכל ימכר מיד ולא ישתמש מן הדמים ואם נאנסו אינו חייב לשלם ואם ישתמש בהם חייב לשלם. וכמ' יטפל בהם בפרה וחמור עד י"ב חדש ושוכרן ולוקח שכרן ומאכילן והמותר לבעלים וחייב להתעסק בשבח אבדה לגוז זנב השור וכן בגיזת שור. ועגלים וסייחים מטפל בהם שלשה חדשים אם הם של רעייתא אבל של פטימתא שלשים יום ותרנגולת י"ב חדש שמוכר ביצים ומאכילן כגון פרה וחמור אווזים ותרנגולין גדולים שלשים יום ואם הם קטנים וכן כל דבר שטפולו מרוב' שלשה ימים מכאן ואילך שנטפל בהם כמו שאמרנו שם דמיהן ומניח'. וכל דב' שאינו עושה ואוכל ימכר מיד. וכל אותם שאמרנו שימכרו הם אח' זמן שטיפולן הן מיד ישתמש בה ולפיכך אם נאנסו חייב לשלם אפי' לא נשתמש בהן ודוקא דמי אבדה אבל מעות אבדה כלומר שמצא מעות והוא בענין שחייב להחזירם לא ישתמש בהם לפיכך אם נאנסו אינו חייב לשלם. פירוש דאם נגנבו או נאבדו חייב למאן דפסק דשומר אבדה כשומר שכר כמו שכתבתי ולמאן דפסקו דשומר חנם הוי בדמי אבדה דינו כשומר שכר ובמעות אבדה דינו כשומר חנם וכל זה כל זמן שלא נשתמש ופיר' רבי' שלמה זכרו לברכה שם דמיהם מוכרן ומניח הדמים אצלו. ומשמע מתוך פירושו שצריך למוכר' בבית דין והתוספות כתבו מניחין הפרה והחמור דאף לעצמו יכול לשומם, ולא דאמי לגבאי צדקה דאין פורטין לעצמם מאחר שהוא משיב אבדה אין חושדין אותו בכך. ורב אלפס גריס באווזין ותרנגולין ובעגלים וסייחים מוכרן בב"ד ובאחרים כתב שם דמיהן ומניחין מציעא.
<h2>דף כט.</h2>
שומר אבדה אם דינו כשומר שכר או כשומר חנם מחלוקת בגמרא ורב אלפס ובעל הלכות גדולות ורבינו חננאל והרמב"ם ז"ל פסקו כשומ' שכר פירוש כל זמן שהיא ברשותו והתוספות פסקו כמאן דאמר כשומר חנם. ואין צריך דעת בעלים בחזרה אם הוא מקו' משתמר ואם החזירה בשחרית במקום שיראה אותה אפילו במקום שאינו משתמר הויא חזרה ואינו חייב באחריותה ואם נגנבה או נאבדה ואם החזירו בצהרים או שאר כל היום שאינו רגיל באותו זמן ליכנ' לביתו ולא יראנ' חייב באחריות' ובב"ח מודו שחיי' באחריותה שלוקחת דרכים משובשים קמא מציעא שבועות. טוען (טעות) [טענת] גנב באבידה ונשבע ואחר כך באו עדים שהוא עצמו גנבו משלם כפל טבח ומכר ישלם ד' וה' ולאותם שפסקו דשומר שכ' הוי ומחוייב בגנבה ואבדה מיירי שטוען טענת ליסטים מזויין ומפטר בטענתו וסבירא להו דליסטים מזויין גנב הוא קמא. אבדה לא ניתנה ליתבע ולא לישתלם אלא במקומן קמא.
<h2>דף כט:</h2>
מצא ספרים קורא בהם אחד לשלשים יום כלומר פותחו פעם אחד לשלשים יום וכשהו' פותחן קורא בהם ולא יקרא אחר עמו בשני ענינים אבל בענין א' קורין שנים אבל לא שלשה ולא יקרא פרשה וישנה פרשה ויתרגם ולא יפתח בו יותר משלשה דפין ואינו פותחו לכתחלה ללמוד בה ואם אינו יודע לקרות גוללן. כסות מנערה אחת לשלשים יום ודוקא של צמר אבל של פשתן הניעו' קשה לה לפי שנמתחת ונקרע' ושל צמר מנערה אדם אחד וביד אבל לא שני אנשים ובמקל ושוטחה לצרכה אבל לא לכבודו כגון לא ישטחנ' על גבי מטה לא לצרכ' ולא לצרכו משום עינא או משום גנבי ולצרכה ולצרכו אם יוכל לצרכו כמו כן אם חיישינן שמא יספיק לה השיטוח לצרכ' יש הנה לצרכו ויתקלקל בעיא בגמרא ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא מצי'. מצא תפילין שם אותם ומניחם לאלתר ואינו צריך ליטפל בהם שלא ירקבו כמו בספרים או בשאר אבדות שתפילין נמצאין בכל עת למכור בבית האומן אבל בשאר אבדות יותר אדם רוצה בשלו מציעא מצא כלי עץ ישתמש בהן שלא ירקבו כלי נחשת בחמין אבל לא באור מפני שמשחיק מגריעות וקרדומות משתמש בהן ברך אבל לא בקשה מפני שמפחיתן. כלי זכוכית וכלי זהב לא יגע בהם כלי כסף משתמש בהם בצונן אבל לא בחמין וכל זה שאמרנו מציעא.
